גניגר - ימי ראשית

מקור השם גניגר הנו על שם היישוב הערבי ג'ינג'ר. זהו שיבוש שמו של ישוב עברי קדום המובא בתלמוד בגרסאות שונות: ”נגנגר”- ”נגנגד”- ''נגנגר'', אשר היה לפי המקובל, מקום מושבו של רבי יוחנן בן נורי שהיה מגדולי החכמים בגליל, שחי במקום הזה במאה השנייה לספירה.

השם העתיק נשתמר, ככל הנראה, בשמו הערבי של המקום: ג’נג’אר.

גניגר, שנקראה אז ''דגניה ג'' נוסדה ב- ח' בחשון, תרפ''א, 30/10, שנת 1920, כקבוצה בעמק הירדן (במקום שהיום ממוקמים הקיבוצים בית זרע ואפיקים).
הקבוצה מנתה בזמן עלייתה לעמק הירדן 17 אנשים צעירים (12 חברות ו- 5 חברים).

לאחר כשנתיים בעמק הירדן היישוב דגניה ג' בוטל, אחרי שועדת מומחים בראשותו של האגרונום יצחק וולקני (שהיה מומחה להתיישבות) קבעה שאין מקום לשלושה יישובים קיבוציים בעמק הירדן.

מתיישביה הראשונים של גניגר עלו על אדמת המקום בעמק יזרעאל בתאריך כ''ט בתשרי תרפ''ג, 21/10, שנת 1922 והשתכנו בחושות הרעועות של ''ג'ינג'ר'' הערבית וקראו למקום בשם קבוצת ''גניגר''. הראשונים עלו למקום כחוכרים של האדמות היישוב למשך שנתיים מ''חברת הכשרת הישוב'', אך כבר לאחר חמישה חודשים עברה אדמת הישוב לק.ק.ל וכך נשאר המצב עד היום.

מייסדי הקיבוץ היו בני העלייה השלישית אליהם הצטרפו גרעיני התיישבות נוספים:

בשנת 1923 הצטרפו לגניגר חברי הגרעין מקבוצת ''משמר הוולגה''- מרוסיה.
בשנת 1933 הצטרפו לגניגר חברים מתנועת ''גורדוניה''- מפולין.
בשנת 1934 הצטרפו לגניגר חברים מתנועת ''החלוץ''- מברלין.
בשנת 1945 הצטרפו לגניגר חברים מנוער עולה ג' ''מכבי הצעיר''- מצ'כוסלובקיה.
בשנת 1945 הצטרפו לגניגר בוגרי המחזור הראשון של בני המקום- מחזור א':
מישקה נהוראי, צבי יפה, דינה זהבי/ נוי, דינה סולומון, אהרון שושני ז''ל, אלי דודאי ז''ל, הדסה זרחי/ צור ז''ל, זאב צור ז''ל, יצחק (בן יעקוב) אגוזי ז''ל.
בשנת 1948 הצטרפו לגניגר חברי ''אבוקה'' שמוצאם מתנועת ''גורדוניה''- מרומניה.
אחרי מלחמת השחרור נוספו חברים בני גרעינים נוספים מחברי התנועה שהיו בקפריסין.

במשך השנים גדלה אוכלוסיית גניגר עם הצטרפותם של ילדי הקיבוץ וחניכיו, ילדי חוץ וכן חברים בודדים ומשפחות שעברו אלינו מקיבוצים אחרים ומכל רחבי הארץ ונקלטו בקיבוץ.

קבוץ גניגר שוכן וממוקם על גבול נחלות זבולון ויששכר מהעבר.

המקום שכן בצד דרך המלך שעברה מצפון ליישוב, על רמת ההרים ליד הכפר יפיע, שהיה בזמנו עיר מצודה של יהודי הגליל, מקום בו התלקחה מלחמה קשה נגד הרומאים שהכריעוה בשנת 67 לספירה, שלוש שנים לפני חורבן ירושלים.

בשנת 1860 נעשה במקום ניסיון התיישבות ע''י מיסיונרים גרמניים, ביוזמתם של מיסיונרים שישבו בנצרת. המיסיונרים שהו במקום זמן קצר ואחר כך עזבוהו.

בשנת 1916 בימי מלחמת העולם הראשונה, באה למקום קבוצה של 6 פועלים יהודיים וביניהם חברה אחת, היהודים האלו באו ע''פ הזמנת בא- כוחו של סורסוק (בנקאי, ערבי- נוצרי שבא מסוריה) שישב בנצרת והיו לו אחוזות בעמק יזרעאל. הוא התאונן שיש לו מעט הכנסות וחשב שע''י שיטת עיבוד אירופאית אפשר יהיה להעלות את היבולים וע''י כך את הכנסותיו. אחרי השנה בגמר הקציר התברר לסורסוק שהיבול כסה רק את ההוצאות של הגידול ואז בסמוך לכיבוש האנגלי עזבה הקבוצה את המקום.

בשנת 1920 ביקר במקום ד''ר זגורודסקי מטעם מחלקת ההתיישבות של ועד הצירים בירושלים, מתוך מגמה לברר את האפשרויות של יישוב האדמות, שהיו כבר אז שייכות ''לחברה להכשרת הישוב'' וקבע שבגלל השטח המצומצם הכולל גם אדמת הרים ''אין לחשוב על מושב עובדים במקום, החלטה שלא מנעה מקבוצת הראשונים להתיישב שנתיים לאחר מכן במקום.

גניגר הוא יישוב קיבוצי ראשון שהוקם בעמק יזרעאל המערבי.
קיבוץ גניגר ממוקם בגובה: 110 מטר מעל פני הים.